ברגע שאנדרו ואיית' ראה אותה היא מצאה חן בעיניו, קראו לה בטסי ג'יימס והוא פגש אותה ביום הולדתו ה – 22. אנדרו הגיע לעיירה קושינג במיין כדי לחפש מקום לצייר ומישהו הפנה אותו לבית של בטסי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כבר באותו יום הם יצאו לדייט ובטסי החליטה לקחת את אנדרו לבית של השכנים שלה, משפחת אולסן, כדי שיכיר את כריסטינה.
הבית של משפחת אולסן, היה בית חוה פשוט, היו בו הרבה חדרים ולידו שדות רחבים. כריסטינה שהייתה בשנות החמישים ישבה במרפסת הבית, כשאנדרו ואיית' החל לשוחח איתה הוא מייד הוקסם מהחוכמה שלה ומקולה הצלול וההחלטי, קול של אשת חווה מעשית. היא סיפרה לו שהיא ירשה את הבית לאחר שההורים שלה מתו והיא גרה בו ביחד עם אחיה אלברו, בשלב הזה הוא לא הבחין במגבלה שלה.
צילום הבית של כריסטינה
היום שבו אנדרו ואיית' פגש את בטסי ושכנתה כריסטינה, היה היום הכי חשוב בחיים שלו לא רק בגלל שכעבור שנה הוא התחתן עם בטסי אלא משום שבאותו יום החלה ידידות נפלאה בינו לבין כריסטינה, ידידות שתימשך כל החיים. בעקבותיה הידידות הזו כריסטינה ואחיה ייתנו לו לצייר בקומה השלישית של הבית שלהם, וכריסטינה תהפוך לדמות שמופיעה בציור שבסופו של דבר יהפוך לציור הכי מפורסם שלו.
יום אחד בזמן שאנדרו ואיית' הציץ מבעד לחלון שבבית של כריסטינה ואחיה, הוא ראה את כריסטינה זוחלת בשדה, הוא כל כך התלהב ממה שראה שרץ לסטודיו וכעבור כמה חודשים סיים להכין ציור מרשים שמעלה הרבה שאלות למי שרואה את הציור בפעם הראשונה.
אנדרו ואיית', עולמה של כריסטינה, 1948, טמפרה על לוח, 121.3X81.9 ס"מ, מוזיאון מומה, ניו יורק
כריסטינה מתוארת מקדימה, ביום קיצי, השמיים כחולים והיא נמצאת בשדה צהוב, כשהגב שלה פונה לצופה. הגוף שלה מפותל, הרגליים פונות שמאלה, החלק העליון של הגוף שלה מורם באוויר, היא נשענת על האדמה עם הידיים הרזות שלה והאצבעות שלה מכופפות פנימה בצורה קצת מעוותת.
אנדרו ואיית', עולמה של כריסטינה, פרט, 1948, טמפרה על לוח, 121.3X81.9 ס"מ,
מוזיאון מומה, ניו יורק
כריסטינה לובשת שמלה ורודה עם חגורה, הנעליים שלה אפורות, השיער שלה קצת פרוע מהרוח, והיא מתבוננת לכיוון בית החווה האפור שלידו אסם ועוד מבנים קטנים, הם נראים מאוד רחוקים ממנה.
הצופה לא מבין למה האישה נמצאת בשדה ומתבוננת מרחוק בבית? האם היא מתגעגעת לבית שאולי עזבה? האם היא אבודה או בודדה? כדי להבין מה המסר מאחורי הציור צריך להבין מי הייתה כריסטינה ומה עשתה בשדה?
אנדרו ואיית', עולמה של כריסטינה, פרט, 1948, טמפרה על לוח, 121.3X81.9 ס"מ,
מוזיאון מומה, ניו יורק
כריסטינה נולדה בשנת 1893, וכבר בגיל שלוש היה לה קשה ללכת, היא התנדנדה כל הזמן לכן אימא שלה שמה לה רפידות בברכיים כדי שלא תיפצע בזמן שנפלה. ככל שעברו השנים כריסטינה התקשתה יותר ויותר ללכת והמשפחה שלה נאלצה לקחת אותה על הידיים ממקום למקום. ההורים שלה אשפזו אותה לשבוע בבית חולים אבל הרופאים לא הצליחו לזהות שהיא חולה במחלה ניוונית (שידועה היום כשארקו-מארי-טות), הם שלחו אותה הביתה ואמרו לה להמשיך לחיות עם המגבלה שלה.
כריסטינה בילתה רוב הזמן בבית כיוון שלא הייתה מסוגלת ללכת, היא לא רצתה להשתמש בכיסא גלגלים, והעדיפה לזחול, היא השתמשה בפלג גופה העליון כדי למשוך את עצמה בבית ובשדות שלידו.
לאחר שההורים שלה נפטרו, אחיה אלברו עבר לגור איתה כדי לטפל בה, כריסטינה אף פעם לא נתנה לנכות שלה להפריע לה, המחלה הגבילה אותה אבל לא דיכאה אותה, היא הייתה אישה מקסימה, חכמה, ידעה מה היא רוצה ותמיד עמדה על שלה.
אנדרו אלברו וכריסטינה במטבח של משפחת אולסן
כשאנדרו ואיית' צייר אותה בשדה הוא ניסה להמחיש לצופה את נקודת המבט של כריסטינה, הוא לא מראה לנו מה היא מרגישה אלא מה היא רואה מרחוק כשהיא זוחלת לכיוון הבית שלה.
במבט ראשון קשה להבחין בנכות של כריסטינה, ואיית' העדיף להדגיש את החוזק שלה, היא בשדה ענקי ויש לה עוד מרחק רב לזחול עד שתגיע לבית, אנחנו לא רואים את הפנים שלה כדי שנבין שמבחינתה אין כאן קושי נפשי, אלא יום נוסף בחייה של אישה עוצמתית וחזקה שבוחרת לנווט את עצמה לבדה, למרות המגבלה שלה.
אנדרו ואיית', עולמה של כריסטינה, פרט, 1948, טמפרה על לוח, 121.3X81.9 ס"מ,
מוזיאון מומה, ניו יורק
ואיית' המשיך לצייר את כריסטינה עד מותה בגיל 75 בשנת 1968, כמה שבועות לאחר מותו של אחיה אלברו.
אנדרו וואית' נפטר בגיל 91 בשנת 2009, לפי בקשתו נקבר בבית הקברות של משפחת אולסן ליד כריסטינה.
מאחלת לכולם הרבה בריאות והכי חשוב שנזכור שאולי יש לכולנו מרחק לעבור כדי להגשים את החלומות שלנו אבל הבחירה שלנו האם לראות בכך קושי.