רוזה בונר לא נועדה לגדולות, היא הייתה ילדה שנולדה בשנת 1822 למשפחה ענייה. אביה, אוסקר-ריימונד, היה צייר שבקושי הצליח למכור ציורים, ואמה, סופי, נאבקה כדי לפרנס את המשפחה כמורה לפסנתר ותפירה, ומתה כשרוזה הייתה בסך הכל בת 11. לכאורה המזל לא האיר לה פנים, אך עתידה עמד להשתנות בזכות הנחישות, העקשנות ובעיקר הבחירה להיות חופשיה ולא לחיות לפי המוסכמות המקובלות.
בגיל 13 רוזה פנתה לאביה ואמרה לו: אבא, אני רוצה להיות אמנית. רוזה את השתגעת? את רואה כמה קשה לי להתפרנס מציור, את יודעת שאני מאמין שצריך להיות שוויון מגדרי אך החשיבה שלי שונה וליברלית, בפריז אין בתי ספר לאמנות שיסכימו לקבל אותך. רוזה השיבה: אבא, אתה יכול ללמד אותי!!
בהתחלה אוסקר-ריימונד סירב, אך במהרה הבין שזה כנראה הייעוד שלה, כל כמה חודשים סילקו אותה מבית הספר כי הפריעה למורים, כשנשלחה ללמוד תפירה רבה עם המורה, לעומת זאת היא נהנתה מאוד לשבת בחיק הטבע, להתבונן במשך שעות בפרחים ובעלי חיים והפליאה לרשום אותם.
רוזה בונר, 1863 בקרוב
אביה הסביר לה שהיא חייבת להעריך את בעלי החיים כי לכל ייצור יש נשמה. אחרי אין ספור שעות אימון ברישום בעלי חיים לפי התבוננות בספרים ובפסלי גבס, אביה לימד אותה לצייר בעזרת מכחולים וצבעים והביא לסטודיו עז, תרנגולות וציפורים כדי שתוכל לצייר אותם.
כשהייתה בת 19 המשפחה עברה לגור בפאתי פריז, ליד שדות וחיות, רוזה הרגישה שהיא בשלה להציג ב"תערוכת הסלון", תערוכת האמנות הכי נחשבת בפריז, היא הגישה שני ציורים: באחד ציירה ארנבות אוכלות גזר ובשני עיזים וכבשים, לשמחתה חבר השופטים הסכים להציג אותם. בגיל 23 כבר הציגה שמונה עשרה ציורים בתערוכה, הקהל התלהב מציוריה המציאותיים.
כדי לצייר בעלי חיים בצורה מציאותית נהגה להיכנס לבתי המטבחיים של פריז כדי ללמוד אנטומיה של חיות וגם ניתחה בעלי חיים במכון הווטרינרי הלאומי.
רוזה בונר, חריש בניברנאי, 1849, שמן על בד, 260X134 ס"מ, מוזיאון ד'אורסה, פריז
כשרוזה הייתה בת 26 סוף סוף זכתה במדליית זהב, זו הייתה הכרה רשמית בכישרונה. בעקבות הזכייה קיבלה שפע הזמנות לציורים אחת מהן הייתה מממשלת צרפת, ששילמה לה 3000 פרנק כדי שתצייר פרות ואיכרים חורשים שדה. הציור זכה להצלחה רבה, כולם דיברו על רוזה בונר, "אחת מציירי החיות הטובים ביותר של צרפת".
בגיל 28 חלמה לצייר ציור ענקי שבו תתאר סוסים והחלה לבקר בשוק הסוסים בפריז. היא הייתה אישה בגובה של 1.50מ', שהסתובבה במקום שלא היה מקובל לראות בו נשים, כל הגברים הסתכלו לעברה והעירו הערות מרושעות ומלגלגות אך רוזה התעלמה והמשיכה להתבונן בגברים שהציגו לקונים פוטנציאלים סוסים יפהפיים. היא הבינה שכדי להגשים את חלומה תהייה חייבת לבקר הרבה בשוק הסוסים, והגברים לא יאהבו זאת. רוזה הלכה לתחנת המשטרה והראתה להם אישור מיוחד מהרופא שלה שכתב ש: "אסור לגברת ללבוש שמלות מטעמי בריאות", כך השיגה אישור מיוחד ללבוש מכנסיים, למרות שלפי החוק לנשים אסור היה ללבוש מכנסיים.
במשך 18 החודשים הבאים, רוזה הגיעה לשוק הסוסים פעמיים בשבוע, הייתה לה תספורת קצרה, היא לבשה מכנסיים, חולצות עם עניבות ועישנה כולם חשבו שהיא גבר ולא הציקו לה.
האישור שקיבלה רוזה בונר מהמשטרה ללבוש מכנסיים
יום אחד הגיע לסטודיו שלה שליח מטעם הקיסר נפוליאון השלישי כדי להזמין ממנה ציור בסכום של 20,000 פרנקים וביקש שתציע לו שני נושאים. רוזה הראתה לו סקיצות שהחלה לשני ציורים, בראשון תיארה איכרים ושוורים אוספים קציר ובשני שוק סוסים.
השליח בחר בנושא הקציר כי לטענתו היא לא ציירה אף פעם סוסים אבל רוזה השיבה בעצמאות האופיינית לה: "אדוני, אני מכינה ציור שמשמעותי מאוד עבורי. תמיד אהבתי סוסים, ולמדתי איך הם דוהרים מאז ילדותי הרכה. אני מכירה במיוחד את סוסי הפרצ'רונים, עם צוואריהם הגבוהים והמדהימים. ברשותך, אני לא אתחיל בציור חציר עד שאסיים את שוק הסוסים." השליח הסכים.
רוזה בונר, שוק הסוסים, 1852 – 1855, שמן על בד, 506.7X244.5 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
כאשר הציור "יריד הסוסים" הוצג ב"תערוכת הסלון" כולם היו המומים מהיכולת שלה לתאר את היופי והחוזק של הסוסים בציור מלא תנועה ודרמה. רוזה תיארה בצורה נפלאה את ההתרגשות והכאוס של שוק הסוסים של פריז בשדרת הוספיטאל משופעת העצים, ליד בית החולים סלפטרייר, שהקפלה שלו נראית ברקע משמאל. מקדימה סוסים וגברים זזים בשטח המאובק. משמאל שני גברים נאבקים עם סוס לבן נסער, לפניהם גבר מוביל סוס פרצ'רון בצבע חום כהה עם רעמה שחורה.
רוזה בונר, שוק הסוסים, פרט, 1852 – 1855, שמן על בד, 506.7X244.5 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
לידו דוהר סוס חום-אדמדם עם כוכב לבן על מצחו ושמיכת בד. לידו רוכב לבוש כחול שמרסן סוס שחור, שמריו את שתי רגליו באוויר, לימינו סוס לבן שמביט לעבר הסוס השחור בעצבנות ומתחיל לעמוד על רגליו האחוריות, כשגבר מזוקן ומשופם שלובש חולצה לבנה נאבק לאחוז בו בזרוע אחת. מימין צועדים זה לצד זה שני סוסים לבנים רבי עוצמה עם זנבות קצוצים, על אחד מהם יושב רוכב שרירי המחזיק במושכות של שניהם, תוך כדי שהוא מדבר עם רוכב שיושב על סוס חום רגוע.
רוזה בונר, שוק הסוסים, פרט, 1852 – 1855, שמן על בד, 506.7X244.5 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
רוזה בונר, שוק הסוסים, פרט, 1852 – 1855, שמן על בד, 506.7X244.5 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
מאחור רואים מבעד לעצים גבעה שבה יושבים או עומדים גברים וצופים במתרחש, בתחתית הגבעה קונים פוטנציאלים שמסכלים לעבר סוסים שעומדים בתור למכירה. הכל מתרחש ביום מואר שבו השמיים מכוסים בעננים אפורים שמגבירים את תחושת הדינמיות והסערה.
רוזה בונר, שוק הסוסים, פרט, 1852 – 1855, שמן על בד, 506.7X244.5 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק
הציור זכה להצלחה מיידית, רוזה בונר בת ה – 31 הפכה לעשירה ולמפורסמת ברחבי אירופה.
בגיל 37 הצלחתה אפשרה לה לעבור לשאטו דה ביי ליד פונטנבלו, לא הרחק מפריז, שם התגוררה עד סוף חייה עם נטלי מיקאס ובהמשך עם אנה אליזבת קלומפק. היא מתה בגיל 77 בשנת 1899.
הציור כפי שהוא מוצג כיום במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק