קרמונה 1554. סופוניסבה התעוררה ומיד קפצה מהמיטה, כרגיל הרעש של האחיות שלה הפריע לה לישון. היא ידעה שהיא חייבת לסיים את מטלות הבית כמה שיותר מהר, היא כבר הייתה בת 18 ורק חיכתה לרגע שיהיה לה זמן פנוי כדי שתוכל להיכנס לחדר העבודה שלה, היא רצתה לסיים את הציור שהתחילה לעבוד עליו. כעבור כמה שעות סופוניסבה נכנסה לחדר העבודה והמשיכה לצייר את הדיוקן שלה. זה היה ציור קטן, קצת יותר גדול מגלויה והפעם הראשונה שהיא החליטה להכין דיוקן עצמי שלה.
היא תיארה את עצמה קרוב למישור הקדמי של הציור כשמאחוריה רקע ירוק חלק, זה היה טריק מוכר, רקע חלק גרם לכך שהדמות המצוירת בלטה יותר והצבע הירוק הבליט עוד יותר את העיניים הירוקות והיפות שלה.
הדמות שלה חתוכה, רואים את הגוף קצת מתחת לחזה והיא מסתכלת ישירות לכיוון הצופה, מושכת אותו להסתכל עליה. היא הבליטה את העיניים הגדולות, הערניות והרציניות שלה, היה חשוב לה שמי שיסתכל על הציור יבין מיד שהיא לא אישה רגילה, אלא אישה דעתנית שמסתכלת מקרוב על עצמה ועל העולם.
סופוניסבה אנגוויסולה, דיוקן עצמי, 1554, שמן על פנל, 19.5X14.5 ס"מ,
מוזיאון לאמנויות יפות, וינה
סופוניסבה הייתה כל כך שקועה בעבודה שבכלל לא הרגישה שאחותה הקטנה נכנסה לחדר בשקט כדי להסתכל עליה בזמן שציירה. רק כשהרימה לשנייה את ראשה, ראתה את אחותה הצעירה אנה - מריה וחייכה אליה.
אנה - מריה מה את עושה כאן? שוב נכנסת לחדר כדי להפריע לי לצייר? ממש לא, ענתה אנה מריה. את אחותי הגדולה אני אוהבת אותך, אני יודעת שאת מאוד כשרונית, אני מעריצה אותך וסקרנית לראות מה את מציירת. שמתי לב שהציור שלך מאוד קטן ואני לא יכולה לראות את כל הפרטים מרחוק, את מרשה לי להתקרב כדי לראות את הציור? בוודאי ענתה סופוניסבה.
סופוניסבה אנגוויסולה, דיוקן קבוצתי, פרט, 1570 בקרוב, שמן על בד, 95X74 ס"מ,
בית קורשהאם, אנגלייה
אנה - מריה מה את עושה כאן? שוב נכנסת לחדר כדי להפריע לי לצייר? ממש לא, ענתה אנה מריה. את אחותי הגדולה אני אוהבת אותך, אני יודעת שאת מאוד כשרונית, אני מעריצה אותך וסקרנית לראות מה את מציירת. שמתי לב שהציור שלך מאוד קטן ואני לא יכולה לראות את כל הפרטים מרחוק, את מרשה לי להתקרב כדי לראות את הציור? בוודאי ענתה סופוניסבה.
אנה – מריה התקרבה ללוח העץ הקטן ושאלה: למה את מציירת ציור שהגודל שלו כל כך קטן? ולמה את מציירת דווקא את עצמך? את רוצה להראות את הציור לאבא ואמא כדי שיתגאו בך? רגע יש לי עוד רעיון, אני מתארת לעצמי שאת רוצה להנציח את עצמך כדי שייזכרו אותך, הרי אבא בחיים לא יביא הבייתה צייר שינציח את המשפחה שלנו, זה כל כך יקר.
סופוניסבה הסתכלה על אחותה וענתה לה: את צודקת, אמא ואבא יודעים שאני כשרונית ובטוח מצפים שבמשך הזמן אני אצייר את כל המשפחה. הציור קטן כי כמו שאת יודעת אני האישה היחידה בקרמונה שמציירת ואף אחד לא ייקנה ציורים שנעשו על ידי אישה, אז מה זה משנה בכלל שהציור כל כך קטן, אם אני לא יכולה לעשות איתו שום דבר מועיל.
סופוניסבה אנגוויסולה, דיוקן משפחתי, 1557, מוזיאון נביגארד, קופנהגן, דנמרק
אנה – מריה ידעה מה היו ההגבלות החברתיות שהכתיבו לנשים באותה תקופה, ציפו מכל הנשים לדעת לנהל משק בית, להתחתן עם מישהו שאבא שלך בחר בשבילך, וכל החיים לעשות בעיקר דבר אחד, להביא ילדים לעולם ולדאוג שיקבלו חינוך טוב.
אנה - מריה כל כך רצתה שכולם יעריכו את הכישרון של אחותה, וידעה שאחותה חולמת לעסוק רק בציור ולהתפרסם אבל בתקופה שבה הן חיו היה סיכוי קלוש שזה ייקרה.
היא אמרה לסופוניסבה: את אישה חזקה ואני מאמינה שלמרות הדעות הקדומות שיש כלפי נשים את תצליחי! אני מאמינה בך ומקווה שיום אחד אף אחד לא יוכל להציב מחסום בינך לבין החלום שלך להפוך לציירת מקצועית. אני בטוחה שיום אחד תתפרסמי, אבל עד שזה יקרה אולי בינתיים תוסיפי לציור פרט כלשהו שיסביר לעולם מה את חושבת על האופן המזלזל שבו מתייחסים לנשים?
סופוניסבה חשבה שזה רעיון מצוין והוסיפה לציור פרט קטן שבהחלט עזר לה להבהיר עד כמה היא כשרונית ואמיצה.
מזהים מה היא הוסיפה? סקרנים לדעת מה הייתה האמירה שלה ומה היא עשתה כדי להצליח?
מוזמנים להזמין את ההרצאה: "האישה ששינתה את חוקי המשחק" כדי לדעת כיצד סופוניסבה אנגוויסולה הקדימה את זמנה והפכה לציירת ידועה בכל אירופה.