top of page

האישה ששינתה את חוקי המשחק

מ"שק האשכים" של הנרי השמיני עד למכנסוני נשים

תמונת הסופר/תOrly Gonen

מי האיש שתכנן את המזרקה הכי מפורסמת ברומא?

השמועה עברה בעיר כמו אש בשדה קוצים. כל תושבי רומא שמעו שהאפיפיור קלמנס ה – 12 החליט לשפץ את המזרקה הקטנה שהייתה במקום שבו הסתיים אחד ממובילי המים שהובילו מים לעיר, החל משנת 19 לפנה"ס. אדריכלי העיר החלו לתכנן תוכניות למזרקה מקורית בתקווה לזכות בתחרות, רק האדריכל ניקולא סלבי, התלבט האם לגשת למכרז או לותר.

ניקולא סלבי נולד ברומא בשנת 1697 למשפחה אמידה שמימנה לו את לימודי המתמטיקה והפילוסופיה ורק כשסיים את הלימודים באקדמיה החליט להפוך לאדריכל. עם סיום הלימודים החל לעבוד אצל האדריכל אנטוניו קנברי, אבל כעבור כמה שנים, כשהיה בן 31, הבוס שלו קיבל הזמנה לעבור לפורטוגל כדי להיות יועץ אדריכלי של המלך וביקש ממנו לנהל במקומו את העסק.

קריקטורה של ניקולה סלבי מאת פייר לאונה גז


בהתחלה ניקולא דאג לסיים הזמנות של הבוס שלו, לימד סטודנטים, תכנן מבנים קטנים וקישוטים למבנים, אבל כעבור 4 שנים, שמע כמו שאר האדריכלים, שהאפיפיור קלמנס ה – 12 הכריז על תחרות לבניית מזרקה. ניקולא לא האמין בעצמו, הוא הגיש תוכניות לתחרות למרות שבכלל לא חשב שיזכה, לכן לא הופתע כאשר האפיפיר הכריז שהמנצח בתחרות הוא האדריכל אלסנדרו גליליי, קרוב משפחה של גלילאו גליליי.


כשהתוצאות התפרסמו תושבי רומא התעצבנו, הם לא היו מוכנים שאדריכל שלא חי ברומא, ולא היה אכפת להם כמה הוא כשרוני, יקבל הזמנה כל כך חשובה.

האפיפיור קלמנס ה – 12 שרצה שתושבי רומא יהיו מרוצים, החליט להעביר את ההזמנה לניקולא סלבי, שאמנם זכה במקום השלישי אבל היה רומאי וגם הציע את המחיר הכי זול.


אמן אנונימי, קלמנס ה – 12, 1739, שמן על בד, 106X148 ס"מ, אוניברסיטת סלמנקה, ספרד



ניקולא שמח מאוד שקיבל את המשימה, הבעיה היחידה הייתה שלא היה לו ניסיון קודם בתכנון מזרקות. מאחר וזו הייתה עבורו משימה חשובה מאוד, הזמין פסלים ואדריכלים שיעזרו לו, כל אחד מהם בא עם האגו והרעיונות שלו וזה גרם להרבה קשיים ומחלוקות ולעיכובים רבים.

הוא תכנון מזרקה ענקית המורכבת מאגן מרכזי גדול, מוקף בסלע מחוספס וגס שנדמה שהמים פורצים מתוכו. בחזון שלו הנושא המרכזי של המזרקה הוא "אילוף המים". הוא רצה שהמזרקה תהייה מורכבת מכמה פסלים שכולם מתקשרים למים, הרי היא אמורה להיות מחווה לאגריפס, חתנו של הקיסר אוגוסטוס, הראשון שדאג שבאותו מקום ירכזו את המים שנשפכו מאמת המים של הבתולה, כדי לספק את המים שהיו כל כך חשובים לרומא.


ניקולה סלבי, מזרקת טרווי, 1762, טרוורטין ושיש קררה, 49.15X26.3 מ', רומא












על פי האגדה אגריפס שלח קבוצת חיילים לחפש מעיין ליד רומא שממנו יזרימו מים לעיר. החיילים פגשו בדרך בתולה צעירה והיא הראתה להם את המעיין שלידו בנו את אמת המים, מאז אמת המים נקראה על ידי הרומאים: אמת המים של הבתולה.


במרכז הפסל הטיטן אוקיאנוס עומד על מרכבת צדף, לצידו שני טריטונים, אחד מבוגר ואחד צעיר עם סוסי ים שעוזרים להם "לאלף את המים". סוס אחד רגוע והשני פרוע יותר, הם מסמלים את "מצבי הרוח" של המים. מתחת לאוקיאנוס מים זורמים מעל סלעים מלאכותיים לאגן גדול חצי עיגולי המייצג את הים.


טריטון צעיר ממזרקת טרווי


טריטון מבוגר ממזרקת טרווי



מאחוריהם קיר מפואר עם גומחות, בשתי הגומחות התחתונות פסלי נשים. אישה אחת מסמלת שפע ובריאות, מחזיקה קרן שפע מלאה בפירות וליד רגלה כד ממנו נשפכים מים. האישה השנייה מסמלת בריאות, ראשה מעוטר בזר דפנה, הצמח המקודש על האל אפולו, שהיה בין היתר אל הרפואה ולידה מתפתל נחש ושותה מהכוס שבידה.


האנשה של השפע האנשה של בריאות


מעל הנשים ישנם שני תבליטים המתארים את המקורות הרומאים של המעיין. בראשון מרקוס אגריפס נותן הוראות לבניית אמת המים, מימין התיאור של העלמה הבתולה שמראה לחיילי אגריפס את המקום שבו נמצא המעיין.


מרקוס אגריפס העלמה הבתולה והחיילים




בחלק העליון של המזרקה פסלים המסמלים את ארבעת העונות ושלט האצולה של האפיפיור קלמנס ה – 12 שמתחתיו כתוב: "קלמנס XII פונטיפקס מקסימוס עיטר את אמת המים הבתולית והקדיש אותה בשפע לפולחן בשנת האדון 1735, השנה השישית לפונטיפטיקה שלו."


החלק העליון של מזרקת טרווי



בניית המזרקה נמשכה שלושים שנה, והיא הייתה המזרקה הכי גדולה ויפה ברומא. כינו אותה מזרקת טרווי כי היא נמצאת במפגש של שלושה רחובות, Tre Vie משמעותו שלוש דרכים.

גם האפיפיור קלמנס ה – 12 וגם ניקולא סלבי מתו לפני סיום הפרויקט.

סלבי נפטר בביתו ברומא בגיל 54, לאחר שפיתח בעיות בסימפונות כתוצאה משעות עבודה רבות במנהרות הלחות של אמת המים. האדריכל ג'וזפה פניני, שעבד עם סלבי, הוא זה שזכה לחנוך את המזרקה בשנת 1762.


כיום אסור לגעת או לשתות את מי המזרקה, אבל כל תייר שמגיע למקום ממשיך את המנהג העתיק של השלכת מטבע למזרקה בתקווה לחזור לרומא, או להתאהב, או לזכות במזל.

בשנת 2013 בית האופנה פנדי דאג לנקות את המזרקה, הניקוי נמשך שנתיים ועלה 2 מיליון יורו. בסיום השיפוץ פנדי ערכו תצוגת אופנה מרהיבה לידה.

תצוגת האופנה של "פנדי" בשנת 2013


Comments


bottom of page