האמן שהפך את נפוליאון לגיבור ומושיע

הכל התחיל כשפתח את אחד מעיתוני הבוקר, הוא נחרד לראות את הכתבה האחרונה שפורסמה עליו. לא היה לו משרד תעמולה ולא שר תקשורת ולמרות זאת בגיל 30 הוא היה האיש החזק בצרפת, והבין מצוין מה החשיבות של תעמולה ופייק ניוז.

קראו לו נפוליאון בונפארטה וכדי להדוף את השמועות שנכתבו עליו, לפיהם הוא הרעיל את חייליו, החליט לגייס את אחד הציירים האהובים עליו אנטואן ז'אן גרו.

כשגרו נכנס למשרדו של נפוליאון הוא אמר לו: אני מבקש עזרה, תעזור לי להדוף את השמועות לפיהן הרעלתי את החיילים שלי. אני לא יכול לפגוע בתדמית שלי, אני חייב להמשיך להציג את עצמי כשליט חזק ובלתי מנוצח אבל הפעם גם חשוב לי שהצרפתים יידעו שדאגתי לחיילים שלי. אספר לך מה בדיוק קרה כדי שתדע איך לתאר אותי.

ז'אן אנטואן גרו, נפוליאון כקונסול הראשון, 1803, שמן על בד, 208X 130.9 ס"מ, אוסף פרטי

הגעתי עם חיילי ליפו בשנת 1799, לקח לנו ארבעה ימים לכבוש את העיר. לרוע מזלנו פרצה ביפו מגפת דבר וחלק מהחיילים שלי נדבקו. הרופאים הצבאיים שלי, עשו כל שביכולתם כדי לבלום את המגפה, אבל מותם של כ – 1500 חיילים גרמו לכך ששאר החיילים היו מיואשים.

החלטתי לעשות צעד יוצא דופן, לבקר את החולים ששהו בבית חולים מאולתר במנזר ניקולאס הקדוש, עברתי מחייל לחייל וכך הצלחתי להרים את המורל הירוד של החיילים החולים ולדרבן את הבריאים להמשיך במערכה.

כעבור חודשים המשכתי לעכו, לצערי נאלצתי להשאיר את החיילים הגוססים ביפו, הבנתי שהם לא יזיקו מעמד לכן השארתי רעל לרופא התורכי שהתנדב לטפל בהם, וביקשתי ממנו לתת את הרעל רק למי שבאמת אין שום סיכוי שיישאר בחיים, כדי שלא ימשיך לסבול.

אחרי שעזבתי הבריטים נכנסו ליפו, הם שוחחו עם החולים המעטים ששרדו, ניצלו את העובדה שהרוב מתו כדי לפרסם שהרעלתי את חיילי. הכתבות הגיעו לפריז וזה הדבר הראשון שראיתי כשפתחתי היום את עיתון הבוקר.

אנטואן היה אחד הציירים האהובים על נפוליאון, אחרי מה ששמע החליט להכין ציור ענקי שבאמצעותו יסביר לצרפתים שהשליט אותו הוא מעריץ הוא לא רק מנהיג דגול אלא גם אנושי.

אנטואן ז'אן גרו, נפוליאון מבקר אצל קורבנות המגפה ביפו, 1804, שמן על בד, 720X532.1 ס"מ, מוזיאון לובר, פריז

נפוליאון מתואר במרכז חצר בית החולים. הוא במרכז ובולט באמצעות התאורה, הלבוש, הכובע שמגביה אותו מעל כולם והעובדה שחלק מסתכלים לעברו. לידו רופא וגנרל של הצבא הצרפתי, מסביבו חולים ומקומיים שרובם לבושים בגלימות מזרחיות או עירומים.

זה הרגע שבו הוא כבר הוריד אחת מהכפפות כדי לגעת בגופו של אחד מחולי הדבר שעומד מולו. החולה מתבונן אל נפוליאון במבט סובל למרות שגופו צעיר שרירי ואידיאלי כמו שאר החולים.

בחזית כמה גופות המונחות על הרצפה מכוסות בשמיכות, משמאל חולים מוצלים חסרי כוח ומקומיים שמגישים לחם לחולים.

ברקע, מלבד קשתות רואים את חומת יפו ודגל צרפת בתוך מבצר המייצג את כיבוש העיר, הדגל נועד כמובן להגביר גאווה פטריוטית.

אנטואן ז'אן גרו, נפוליאון מבקר אצל קורבנות המגפה ביפו, פרט, 1804, שמן על בד, 720X532.1 ס"מ,מוזיאון לובר, פריז

גרו רצה להראות שנפוליאון מנהיג אנושי ורחום לכן הוא מושיט את ידו לאחד מהחולים ללא חשש מהמחלה, בניגוד לגנרל שלידו ששם צעיף על פיו והרופא ששולח יד לעברו מנסה לשווא למנוע ממנו לגעת בחולה.

המסר הברור הוא שנפוליאון מוכן לסכן את חייו כדי להפיג פחד כביכול מופרך ולא רציונלי מהידבקות, הוא רגוע וחסר פחד מול מחלה איומה.

אנטואן ז'אן גרו, נפוליאון מבקר אצל קורבנות המגפה ביפו, פרט, 1804, שמן על בד, 720X532.1 ס"מ, מוזיאון לובר, פריז

כל צרפתי שחי אז הבין שיש כאן הקשר לישו, גם ישו הסתובב בארץ הקודש וריפא חולים ומצורעים, בצורה כזו נפוליאון מוצג כמושיע, כביכול כמי שהנוכחות שלו מרפא חולים.

ההדגשה של הנוף, האדריכלות והלבוש המזרח תיכוניים, יוצרים תחושה של מקום רחוק ואקזוטי, במטרה להגיד שאכן חיילים צרפתים חלו בדבר אך זה קשור לסיבה טבעית, למגיפה שאופיינית לאזור, אף צרפתי לא יכול היה למנוע את הסבל של החולים וזה לא שייך לאכזריות צרפתית כלשהי.

ברתולומה אסטבאן מורילו, ישו מרפא משותק בבריכת בתסדה, 1668, שמן על בד, 261X238 ס"מ, גלריה לאומית, לונדון

גרו הציג את הציור בתערוכה הכי חשובה בפריז, האם הצרפתים אהבו אותו? האם הצליח לגרום לצרפתים להאמין שלא הרעיל את חייליו? למי עוד פנה נפוליאון כדי ליישם את מה שהאמין בו: "מה שקרה לא באמת חשוב אלא מה שאנשים חושבים שקרה"?

מוזמנים להזמין את ההרצאה: "האמנים שהפכו את נפוליאון לאיקונה".